<h1>ראבי"ה סימן אלף קל"ה</h1>
<h2>דף סט.</h2>
מהו לגמות את חלבו וכו' עד האי [לית ליה] תקנת[א] לאיסור' בשחיטה תיקו. קשה לי תפשוט לי[ה] מדאיצטריך בפרק קמא דבכורות (ו' ע"ב) לר' שמעון גמל גמל שני פעמים לאיסור חלב גמל, ש"מ דאי לאו קראי דגמל או מאת לרבנן הוה שרינן חלב טמא כמו חלב טהור דאתי מאבר מן החי כדמסיק התם, אע"ג (טמא) [דטמא] לית ליה תקנתא בשחיטה ש"מ דלא שני לן. ומיהו הא ליכא לאקשויי ונגמור יוצא (מה) מחלב טמא, דהתם לא הוה ליה שעת הכושר כדפרכינן במתניתין (ע"ב ע"ב) בהמה טמאה וטריפה לא גמרי מיניה. ונראה לי דהכי קא מיבעי ליה, מי גמרינן מבהמה טמאה דלית ליה תקנתא לאיסורי[ה] בשחיטה או דלמא לא דמי לבהמה טמאה כדפרשי[ת]. וממתניתין ליכא למפשט דהתם אשחיט' מטהרת קאי והתם שייך לחלק הכי בהמה טמאה לא מצינו לה כושר שחיטה מה שאין כן בטריפה. וכן בפרק כל הבשר (קט"ו ע"ב) [ו]בסוף העור והרוטב (קכ"ט ע"ב) גבי טומאת אוכלין שייך האי טעמא לשוויה אוכלא אבל הכא לא שנא חלב טמאה נמי מכביצה טמאה דגמרי[נן] (ס"ד ע"ב) מבת היענה ליכ' למיגזר וגם מהטמאים לאסור צירן ורוטבן (ק"ב ע"ב) דאינם שקולים. וגם אין לשאול למה הוצרכנו לביצה טמאה פסוק ולביצת טריפה לא אמרי[נן] אלא סברא בעלמא מפני שגדלה באיסור כדאמרינן באלו טרפות (נ"ח ע"א), דיש לומר דטריפות שהיא מחמת חולי קשה לכל [מה שיש בגופה] כיון (דאיגרא) [דאגידא] בה כדאמרינן לעיל (שם) לא שנא נטרפה קודם לכן ולא שנא לאחר כן, מה שאין כן בביצת טמאה. אבי העזרי.
